בדף זה ניתן לקרוא את ההספדים שנישאו מעל קברו הטרי של גיל גרינהאוס ז"ל בעת הלוויתו בשנת 2000:
ניר גרינהאוס, אחיו של גיל:
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש הזה?
המשפט הזה נועד רק לאנשים מיוחדים. כל מי שמכיר אותך, גילי, יודע שאתה היית מיוחד מאוד. שילוב נדיר של גאונות, טוב לב, כוח רצון, אהבת הזולת והיכולת למצוא את הטוב בכל דבר, גם במקומות בהם אנשים רגילים, כמונו, לא יכולים לראות.
היית בשבילי ותמיד תישאר סמל לכמה טוב אדם יכול להיות – תמיד איכפת, תמיד שואל, תמיד מקשיב, תמיד עוזר, תמיד כואב כאבם של אחרים, תמיד אוהב.
נולדת מזל אריה, חיית אריה, ומתת אריה. 20 שנה של מחלות, סבל שאדם רגיל כבר מזמן לא היה עומד בו. ורק ממך גיל, אף פעם לא שמענו-למה זה מגיע לי, או איזושהי תלונה אחרת. במקום זה, לימדת אותנו איזה טוב ואיזה יופי ואיך מכל מצב למצוא ולהוציא את הטוב ביותר. אנו מצדיעים לך על שהצלחת באמת ליהנות, לשמוח ולשמח ב-34 שנותיך.
נלחמת כמו אריה ונאחזת בחיים בכל הכוח. אני זוכר איך לפני 5 שנים שמעתי את הפרופסור אומר לאימא שזהו, שנגמר. ולתדהמת כולם פתאום משום מקום קמת והמשכת כאילו כלום. כן, אפילו את הרופאים הדהמת כל פעם מחדש. לפני כחודש, רק יצאת מטיפול נמרץ, עדיין מחובר למכונות עוד ניסית לשכנע אותי לנסוע לחו”ל. אתה שוכב עם כל הצינורות האלה ומה שמעניין אותך זה למה שלא אסע.
עד עכשיו עוד קיוויתי שאולי זה סתם חלום רע, שאולי גם הפעם תקום פתאום, תחייך כרגיל את החיוך הרחב והמקסים שלך. אבל כנראה שזה היה יותר מדי אפילו לאדם גדול כמוך.
רק ביום שבת האחרון עוד ראינו “טירונות” ביחד. רצית לישון וכבר לא היה לך כוח אבל התעקשת, אמרת שאתה חייב לראות בשביל להבין טוב יותר מה זה צבא. אבל הרי אתה נלחמת יותר מכל חייל והיית אמיץ יותר מכולנו.
ביום חמישי באתי לקחת אותך מהעבודה. מאיפה, מאיפה מצאת את הכוח ללכת לעבודה בכל הזדמנות שרק יכולת למרות המצב, למרות התרופות, למרות כאבי התופת. כל כך אהבת לעבוד, לעשות, להצליח. ואיך שירדת ונכנסת לאוטו, עייף, מותש, כואב, עוד כעסת עלי: למה לא אמרתי לך שאני כבר מחכה, יכולת לחסוך לי כמה דקות… ובדרך הביתה עוד ביקשת שאעצור בחנות הפרחים. התעקשת לצאת ולבחור לאמא פרחים לשבת.
ולהורינו היקרים, שהייתם עם גיל בכל דקה מחייו, ליוויתם אותו בכאביו הגדולים ביותר וברגעי האושר שלו (והיו הרבה כאלה). לא נחתם לרגע ועשיתם הכל, הכל בשביל לעזור לגילי להתגבר. רק בזכותכם ואולי אפילו קצת למענכם הוא הצליח, כנגד כל הסיכויים, להגיע לאן שהגיע ולתת לכולנו את הזכות הגדולה להכיר ולהיות במחיצת אדם נפלא 34 שנים.
אהבתכם לא ידעה גבול. וגם גיל בכל הזדמנות היה אומר “איזה מזל שיש לי הורים כאלה ומשפחה כזו”. אני יודע שהוא היה רוצה שננסה כולנו להתגבר.
איפה ישנם עוד אנשים כמו האח שלנו?
הספד של ציפורה פאר, קרובת משפחה:
גילי,
ילד מתנה, כל יום חרדנו לשלומך, כל יום תקווה חדשה, עד שהגעתנו הבשורה שאמש נדם לבך.
כמו את שלמה המלך בשעתו חנן אותך האל, בלב שומע ומבין, לב שהייתה בו פינה חמה לכולנו, משפחתך, חבריך, עמיתיך וכל הסובבים אותך.
לכל אומן כלי ביטוי משלו. אתה אומן גדול היית, וכלי הביטוי שלך היה המחשב. ובכלי זה הפלאת לעשות, סחפת רבים אחריך, פרצת דרכים, הלכת לפני המחנה, צללת לים הידע, ומצאת שלל רעיונות, כיוונים, תוכניות, שתמיד המריאו אל על, ותמיד היו עם הרגליים על הקרקע.
- תלמידים רבים זכו במקורות ידע אדירים, הודות למפעלך.
- רופאים העמיקו חקר בעזרת תכנונך.
- מפעל עץ המשפחה שלנו לבלב בטיפולך.
- בעולם התקשורת הפלאת לעשות ועד הרגע האחרון יעצת, הנחית, הדרכת, לקרוב ולרחוק.
תמיד תמיד בכל פעולותיך נתת לאחר ולא דרשת דבר לעצמך.
לכולנו תחסר גילי יקר, בכל יום חול ובמיוחד בחג ומועד, נזכור אותך כולנו באהבה, ינעמו לך רגבי עפרך.
ההספד של זאב, בן דוד של גיל:
שלום גיל,
רציתי להגיד לך תודה על 34 השנים שזכיתי להיות אתך. התקווה שנטעת בנו, על האכפתיות והעזרה שתמיד נתת ברצון.
כמה אמיץ היית. ולמרות הכל – אתה זה שתמיד עודד אותנו. תמיד ניסית להסתיר מאתנו את הכאב הגדול – לא רצית שנדאג.
עברת טיפולים קשים ובדיקות קשות – לעולם לא נשברת. אמרת לי פעם שהכאב שאדם מסוגל לשאת הוא כמעט בלתי מוגבל, והכל תלוי בנכונות האדם לשאת את הכאב. אז תדע לך שהכאב שלנו עכשיו הוא גדול ממה שאנחנו יכולים לשאת.
נזכור אותך לנצח, שנבכה וכשנצחק, כשנחגוג וכשנישן.
להתראות גיל.
הספד של רוני, מנהל Send2Post Israel:
הכרתי את גיל ב-1 לפברואר 2000.
גיל הוא אחת מאותן דמויות שלא מתאמץ יותר מדי להרשים את השומע. בנוסף לביישנותו, יש לו את הודאות הבוטחת ששמורה לאלה מאיתנו שיודעים את התשובה טוב מאחרים.
אתמול, לאחר שנודע לנו מאביו של גיל שגיל איננו,התכנסנו יחד להרבה דקות של שתיקה. רועי שעבד עם גיל יותר מאחרים,גם ב-Send2Post וגם במקום עבודתם הקודם בעמל, הגדיר אותו כאחד שאחרים רוצים להיות בקרבתו כדי לשאוב ממנו.
רז דיבר על אצילותו של גיל.
גם בתקופה של סבל, שאנשים באופן טבעי יהפכו למרירים ומרי נפש, גיל הרבה לחייך, להשרות סביבו את אותה אוירה רוגעת,את אותה שלוה של חזקים.
אני דיברתי על צניעותו ומידת הענווה של גיל. מקסים הזכיר את טוב הלב של גיל. אליהו תאר את ההתמודדות השקטה של גיל עם מחלתו.
לכולנו, אלה שעבדו עם גיל בחודשים האחרונים, הוא ייצג עמוד סלע איתן, שתמיד אפשר לבטוח בו, תמיד אפשר לסמוך עליו,כאיש מקצוע, אבל יותר מכל כאדם.
אתמול צפיתי בסרט וידאו שרשת עמל הפיקה על סיומה, אביו של גיל. זו היתה הזדמנות יוצאת מן הכלל להבין את ענקותו של גיל. זה תמיד מתחיל בשורשים.
הספד של שמעיה, סמנכ”ל רשת עמל:
רשת עמל זכתה לעבוד עם גיל ז”ל כשלוש וחצי שנים ואני זכיתי להיות מעסיקו הישיר.
גיל, הידע המקצועי שלך בתחום המחשבים,התקשורת,האנטרנט והתוכנה היה בקנה מידה עולמי. תרמת לנו כל כך הרבה בתחום התכנון, הבנייה, הפיתוח והאחזקה של התשתית הטכנולוגית והתכנותית למערכת האנטרנט של רשת עמל-עמלנט.עמלנט נשענה על כתפיך המקצועיות כמעט באופן בלעדי.
גיל, הגאון, כך כינינו אותך מאחורי הגב, היית עבורנו הגורו הטכנולוגי ואיש האשכולות בתחומי התקשוב והאנטרנט.
בכשרונך הרב וביכולתך המקצועית הגבוהה שפעת רעיונות לפיתוח כמעיין המתגבר. אך לא הסתפקת רק ברעיונות,אלא בחריצותך ובמסירותך שהיו ללא גבול,הבאת אותם לכלל מעשה. הצלחת להכשיר,להנחות ולהדריך צוותי תכניתנים,טכנאי מחשבים ותקשורת במרכז הרשת ובבתי ספר של הרשת. היית משולב כאחד מעמודי התווך של עמלנט ובכל מלאכת התקשוב ברשת. השארת אחריך מפעל חינוכי,שהיית בו שותף כה מרכזי ואשר טביעות אצבעותיך ארוגות בו שתי וערב – מפעל תקשוב לתפארת, שרשת עמל כולה גאה בו כל כך.
בשנה האחרונה מצאנו את עצמינו נפרדים ממך פעמיים-בפעם הראשונה עת עזבת אותנו לטובת גל הסטארט אפ והשארת אחריך נעלים כל כך גדולות, שצוות של ארבעה אנשים אינו מצליח למלא אותן עד היום. והפעם השניה,היום,כשנקטפת בעודך באיבך,עם מעברך לעולם שכולו טוב.
למשפחה, אין בפינו ניחומים על אבידה כה גדולה, ומן השמים תנוחמו.
יהי זכרך ברוך!
